משה קרת ז"ל – 30 למותו
משה קרת ז"ל, עבד בתעשייה האווירית חמישה עשורים מחייו ועמד בראשה במשך 21 שנים ואחראי להובלתה לשורה של הישגים משמעותיים והפיכתה לחברת אירוספייס בינ"ל
דורון סוסליק | 27 באוגוסט, 2020
היום ימלאו שלושים לפטירתו של אחד המנהלים המיתולוגיים והמשפיעים בדברי ימיה של התעשייה האווירית, משה קרת ז"ל. הוא עמד בראש החברה 21 שנה.
משה קרת נולד בתל אביב, של טרם קום המדינה, ב-15.3.1934. בגיל 22, בשנת 1955 החל לעבוד בתעשייה האווירית – בימים אלו עדיין "המכון הממשלתי לבדק ותחזוקת מטוסים". לאחר שנה יצא ללימודים בפקולטה להנדסת מכונות בטכניון בחיפה. עם סיום לימודיו ב–1959 שב והתקבל לעבודה בחברה כמהנדס בהנדסת ייצור. בשנת 1964 פרש, והחל לעבוד כראש מחלקת הנדסה וייצור במפעל "ליילנד". ב–1967 חזר בשלישית לתע"א, והחל לטפס אט-אט בדרגות הניהול בה.
בעקבות מלחמת ששת הימים, והטלת אמברגו ע"י ממשלת צרפת לאספקת מטוסי קרב צרפתיים לישראל, החליטה ממשלת ישראל להיכנס לפיתוח וייצור מקומי של מטוס קרב בתעשייה האווירית הישראלית. מתוקף תפקידו הוטל על קרת לארגן מערך ייצור מורכב ומסועף לטובת משימה זו. ב–1968 יצא יחד עם אל שוימר, המייסד והמנכ"ל הראשון של התעשייה האווירית, לביקור סודי באחד ממפעלי מרסל דאסו ,יצרן מטוסי המיראז', בצרפת.
לימים סיפר על קורות אותו לילה גורלי (דן ארקין, מוסף "סופשבוע", מעריב, 13.12.85): "באולמות ענקיים - קווי ייצור של מטוסי קרב. בשבילי הכל ג'ונגל, מסובך כל כך. אל שוימר פונה אלי ושואל: "אתה חושב שאנחנו יכולים לעשות זאת גם בבית?". אינסטנקטיבית עניתי – כן!". באישון לילה, בדרכנו חזרה לפאריס, שאלתי את עצמי: איך מתמודדים עם זה?...".
עם שובם של שוימר וקרת ארצה, נקראים אנשי התעשייה האווירית למשה קשתי, מנכ"ל משרד הביטחון דאז. בפיו של קשתי היתה הנחיה ברורה: "בשל האמברגו הצרפתי על אספקת מטוסי קרב לחיל האוויר הישראלי – אנו דוחים הצידה שיקולים כלכליים וניגשים לעשייה: בניית מטוס קרב ישראלי בארץ".ידענו,אומר קרת, שכל זמן שהאמברגו הצרפתי יהיה בתוקף – המשימה תוטל עלינו.
קרת ואנשיו התחילו בתכנון הרכבת מטוס הקרב בטכניקה ידועה בהנדסה הקרוייה "הנדסה במהופך" (Reverse engineering). כלומר, לקחת מטוס קרב קיים, להבין ולנתח את השרטוטים ההנדסיים, על מנת ללמוד שיטות תכנונו ובנייתו. "האמת", אמר קרת כעבור שנים, "זה גבל בהתאבדות!".
קרת החל להקים צוותי עבודה בתעשייה ומחוצה לה,ולהתארגן לייצור מטוסי ה"נשר" – מטוס קרב צרפתי בהרכבה ישראלית, זהה כמעט לחלוטין למיראז' הצרפתי. קרת הבין ש"עצימת עין" של המערכת הצרפתית, אפשרה העברת מידע ונתונים על מבנה המטוס ומערכותיו. הכל התנהל בסודיות רבה. שמות הקוד של הפרויקט הוחלפו חדשות לבקרים. מאוחר יותר מונה קרת לסמנכ"ל התעשייה האווירית וראש מנפ"ר( מינהלת פרוייקט "רעם").
למרות האמברגו הצרפתי הרשמי, החלו להגיע ארצה חלקי מטוסים מצרפת ב"לופטים". "בכל פעם שהיה מגיע ארגז, היינו מתנפלים עליו, פורקים אותו ומיד מעבירים החלק לקו-הייצור של ה"נשר" במפעל להב", נזכר בזמנו קרת. התקופה ההיא ידעה עליות ומורדות ביחסים הסמויים עם הצרפתים. סביב מבצע פיצוץ המטוסים האזרחיים בנמל התעופה בביירות ( דצמבר 1968),ומבצע "ספינות שרבורג" (דצמבר 1969) ניתקו רבים מהקשרים עם אותם צרפתים-אלמונים שסייעו לישראל לקבל אח שרטוטי ה"מיראז".
סביב ייצור ה"נשר" הונחו היסודות להקמת תעשייה תעופתית ענפה בישראל, שקלטה מהנדסים, הנדסאים וטכנאים. נפתחו קורסים להכשרה. בעלי מקצוע רבים עברו הסבה למקצועות תעופתיים וניכרה התקדמות טכנולוגית מרשימה בתעשיית המתכת והאלקטרוניקה בארץ. אנשים עבדו יומם ולילה כדי לעמוד ביעדי האספקה של המטוסים לחיל האוויר.
בשנת 1971 התקיימת טיסת הבכורה של ה"נשר". משה קרת היה שם,על המסלול. "בלילה הקודם לא עצמנו עין", הוא נזכר. "לא עשינו כל טקס. הכל היה סודי ביותר. דני שפירא – אז טייס ניסוי ראשי של התעשייה האווירית, בא להטיס בטיסת בכורה, את ה"נשר". דני המריא, ואנחנו עוקבים אחריו מהקרקע. הוא לא דיבר בקשר. גם אנחנו שתקנו. לא רצינו להטריד, לעצבן". אחרי 30 דקות של טיסה מוצלחת,נחת דני שפירא."רק אז", נזכר קרת, "אילתרנו חגיגה קטנה, שתינו שמפניה וקוניאק. באותו לילה, הגעתי הביתה, לא על רגליי-שלי...".
אלוף (מיל) מוטי הוד, מפקד חיל האוויר דאז, כתב: "אספקת מטוסי 'נשר' וקליטתם בטייסות המבצעיות, מתבצעים בצורה מושלמת, תוך הקדמת לוח הזמנים המקורי. קבלו נא, אנשי התעשייה האווירית, מלוא ההערכה להישג החשוב הזה, אשר לו תרומה ישירה להאדרת כוחו של חיל האוויר. תודות לכל אלה שבעבודתם המסורה הביאו להישג הזה".
מטוסי ה-"נשר" שהורכבו בתעשייה האווירית נטלו חלק חשוב במלחמת יום הכיפורים, והפילו כ–100 מטוסים מצריים וסורים. לאחר מכן החל תכנון וייצור מטוסי הקרב מסוג "כפיר". במקביל נכנסה התעשייה האווירית גם לייצור מטוסים אזרחיים מסוג "אסטרה" ו"גלקסי", וכן כלי טיס בלתי-מאוישים (כטבמי"ם). פסגת ההישגים הטכנולוגיים של התעשייה האווירית היה ה"לביא".
קרת מונה למנכ"ל התעשייה האווירית ביוני 1985 . הוא ניהל עם עובדיו ומנהליו את התכנון והפיתוח של 4 אבות-טיפוס של מטוס ה"לביא". 82 טיסות ניסוי בוצעו עד שממשלת ישראל החליטה, ב –30.8.87, על הפסקת פיתוחו של המטוס המהפכני ביכולותיו. קרת ראה בפיתוח וייצור ה"לביא" פסגת ההישגים המקצועיים-ניהוליים והוכחה ניצחת ליכולתם של עובדי התעשייה האווירית לפתח בארץ מטוס קרב מתקדם, כחול לבן.
בתקופתו של קרת גדל ייצוא מוצריה השונים של התעשייה האווירית: מטוסים צבאיים, מטוסי מנהלים, מטוסי משימה למודיעין, מלטי"ם, מכמי"ם מסוגים שונים, לוייני תצפית, עבודות שיפוץ, תחזוקה והסבת מטוסי נוסעים למטוסי מטען, ללקוחות זרים ברחבי העולם.
במהלך השנים זכה משה קרת לפרסים ולאותות הערכה והוקרה, בארץ ובחו"ל, על פעילותו: פרס ביטחון ישראל ופרס קפלן, על חלקו בפיתוח וייצור מטוס ה"כפיר". פרס התאחדות התעשיינים על תרומתו להתאוששות החברה לאחר סגירת פרויקט ה"לביא"; תואר ד"ר לשם כבוד מטעם הטכניון; עיטורי כבוד והערכה מצד החשובים והמובילים בעיתוני תעשיית האירוספייס, בארה"ב ובאירופה.
באירוע הפרידה שערכה התעשייה האווירית למנכ"ל הפורש, בשנת 2006, אמר אלוף (מיל) דוד עברי, שבין תפקידיו הרבים כיהן פעמיים כיו"ר דירקטוריון החברה: "משה קרת הביא את החברה לרמה של תעשיית אירוספייס בינלאומית. על זה מגיע לו קרדיט רב. החברה חבה לו תודה עמוקה ואני רוכש לו הערכה עצומה". אלוף(מיל.) עמוס ירון, מנכ"ל משרד הביטחון דאז ,אמר כי "בתקופתו של קרת הגיעה התעשייה האווירית להישגים טכנולוגיים ושיווקים מרשימים".
דורון סוסליק כיהן כדובר התעשייה האווירית ב-21 שנותיו של קרת כמנכ"ל